29 בנובמבר, בשנת 1954 אירע מקרה היסטורי בארצנו הקטנה, שזיכה את החיילת היחידה בהיסטוריה של צה"ל לדורותיו בעיטור המכובד- עיטור המופת!
שמעתם נכון, בצה"ל עוטרו עד היום כמעט 900 חיילים בשלושת העיטורים הגבוהים (הגבורה, העוז והמופת), וביניהם חיילת אחת- אסתר ארדיטי שמה.
תחזיקו חזק כי זה חתיכת סיפור:
אסתר ארדיטי סיימה קורס חובשים בנובמבר 54 ושובצה בחיל האוויר בסיס חצור. ב29.11 זו הייתה השבת הראשונה שהיא סוגרת בבסיס בכוננות.
זה היה סופש גשום וסוער. כולם חיכו במגדל הבקרה לנחיתה של מטוס 'מוסקיטו', שנראה מתקרב למסלול הנחיתה. אבל אז פגע ברק במגדל הבקרה ובמטוס.
החשמל בבסיס כבה, כולל אורות במגדל הבקרה ומסלול הנחיתה, אבל מה שבאמת היה גרוע זה שהמטוס הפך לכדור של אש שהתרסק בשטח פתוח.
רכב החילוץ קפץ מיד לנקודת ההתרסקות. בערך 100 מטר מהמטוס הרכב התחפר בבוץ. אסתר קפצה מיד מהרכב לבדה והתחילה לרוץ לעבר המטוס הבוער, כשהיא שומעת מאחוריה את האנשים ברכב צועקים לה "משוגעת, לאן את רצה?!". בדרך למטוס הנעליים שלה שקעו בבוץ, היא חלצה אותן ורצה יחפה.
בתוך המטוס היו ארגזים של תחמושת, מהר מאוד האש הגיעה אליהם וכדורים התחילו לשרוק לכל עבר.
כשהגיעה אסתר למטוס היא ראתה חייל בהכרה מנסה להשתחרר מהחגורה, אבל הוא ריסק את היד. אסתר הוציאה את מספריים מתיקה והתחילה לחתוך את החגורה, להוציא את הפצוע ולגרור אותו למקום בטוח.
שם היא חשבה שנגמר הסיפור. אבל היא חילצה את הנווט שלמה הרצמן, שאמר לה "יענקל'ה עוד בפנים".
יענקלה היה הטייס, יענקלה סולומון, מפקד טייסת. הוא היה תקוע בתוך תא הטייס ללא הכרה.
אסתר רצה מיד חזרה למטוס הבוער. היא לא הצליחה לגעת בידית הלוהטת של תא הטייס, אז היא הורידה את חולצתה ופתחה איתה את הידית, חתכה את החגורה של הטייס וחילצה את הפצוע. תוך כדי חילוץ כדור חתך את מצחה (למזלה לא חדר) והיא נכוותה קשות.
עוד נתון מעניין על החילוץ: אסתר הייתה בגובה 1.50, משקלה 45 ק"ג. יענקל'ה סלומון היה איש גבוהה ששקל יותר מפי שתיים ממנה. זה לא הפריע לה לגרור אותו למקום בטוח.
שניות ספורות לאחר מכן האש הגיעה למיכל הדלק, המטוס התפוצץ ופטריית עשן כיסתה את האזור. כוחות החילוץ הגיעו ומצאו את השלושה שוכבים שם בשטח, כשאסתר ללא הכרה.
יענקלה סלומון התעורר אחרי שנים עשר יום בבית החולים, כשאסתר מחכה לו ליד המיטה עם זר פרחים.
אסתר הייתה חיילת בודדה. הוריו של יענקלה סולומון אימצו אותה, ובשביל ילדיה הם היו סבא מתתיהו וסבתא ברנדייל.
אסתר קיבלה על כך את צל"ש הרמטכ"ל ממשה דיין ואת אות מצטיין הנשיא מיצחק בן צבי. בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצה"ל, והצל"ש הוסב לה לעיטור המופת.
אסתר ארדיטי תמשיך ותציל חיילים ואזרחים, ולימים גם יכנו אותה 'המלאך בלבן' ואפילו יקרא רחוב על שמה. אבל כדי לשמוע על כל זה תצטרכו לשמוע את ההרצאה שלי בלדה לחובשת.
מקסים נכון?
מתוך כל הסיפור היפה הזה 'היהודים באים' בחרו לשתף אותנו בבדיחות סקסיסטיות ופנינים של כיתה ד' כמו "אבא שלך גנן?".
תודה ליהודים באים על שנתתם לי הזדמנות לספר את הסיפור הארצישראלי המקסים הזה.
